מי מבין את השפה של הילדים?

טיפוח והעשרה של שפתם של ילדים

הילד מתקשה לספר ולתאר חוויות מהגן? יש לו חסר באוצר מילים? כדאי לדעת כיצד אנו ההורים יכולים להעשיר את שפתו ויכולת הביטוי שלו בסיטואציות טבעיות ויומיומיות.

ישנם הבדלים אישיים בין הורים מבחינת כמות התקשורת הלא מילולית והמילולית שלהם עם ילדיהם. יש הורים שמעודדים תקשורת יותר מאחרים כבר בשנת החיים הראשונה של הילד. הורים אלה יוצרים קשר-עין ומגיבים לשפת הגוף של הפעוטות; הם משחקים עם ילדיהם בהחלפת תורות של מלמול; הם ערניים וקשובים לכוונות התקשורתיות של הפעוטות אשר באות לידי ביטוי הן בקולות והן בהבעות פנים ובתנועות גוף. הורים אלה אף משחקים משחקי תפקידים, כגון משחק "קו-קו", ובכך מכינים את הילד לקראת הקשבה לזולת, לקיחת תורות, והשתתפות בשיחה. כל אלה הם מרכיבים בעלי חשיבות רבה בתקשורת הבינאישית, שבה יקח הילד חלק בעתיד. הורים שמגיבים לכוונות תקשורתיות של ילדיהם מגיל צעיר, ישפיעו לטובה על התפתחות שפה תקינה ועשירה.

הצעות מעשיות

גישת "דרך שלושת ה-ל":

לאפשר לילדנו להוביל

 הילד הוא זה שייזום פעמים רבות נושאי שיחה או דרכי משחק ,ולא רק המבוגר. המבוגר מצדו יהיה קשוב לנושאים המעניינים את הילד, וינסה להעשירו בתחומים שעלו על הפרק. כך למשל: אם אנו רוצים לשחק עם ילד במשחק התאמת תמונות מסוג "לוטו" ורוצים ללמדו את שמות החפצים שבתמונות, והילד מציע דרך אחרת, רצוי לתת לילד אפשרות לבטא את עצמו. גם בצורת המשחק האחרת שהציע הילד יופיעו הזדמנויות רבות להכיר את שמות החפצים

להתאים עצמנו להשתתף בחוויית הרגע

כאשר הילד מתרגש מאירוע מסוים כדאי לנסות לעקוב אחר כיוון מחשבתו. כך למשל: כשילד שומע רעש של משאית העוברת ליד ביתו, הוא מעדיף להתבונן בה ולדבר עליה.

להוסיף שפה והתנסות

תפקיד ההורה להשתדל לחשוף את הילד לעובדות שונות, ולמילים חדשות בהתאם לגיל ולהתעניינותו. למשל: כאשר עורכים שולחן, אפשר פעם אחת לכנות את הכלים בשמות הבסיסיים ופעם אחרת להוסיף מילים חדשות בהתאם לגיל הילד, כגון: "ספל" (ולא רק "כוס") "מרק עדשים" (ולא רק "מרק"). כמו כן על-מנת  להעשיר את אוצר המילים ולשפר את השימוש במבנים דקדוקיים מגוונים, ניתן לסייע לילד בשימוש בצורות של יחיד/רבים. ההורה אומר בזמן משחק במכונית: "הנה גלגל אחד, ועוד גלגל אחד, והנה שני גלגלים". דוגמה נוספת היא של עידוד הילד להשתמש בשמות גוף. ההורה אומר: "המכונית נוסעת מהר. היא נוסעת על הכביש". העיקרון החשוב הוא להשתדל לא לחשוף את הילד לצורות שהן מעבר ליכולותיו באופן בולט, אלא לתחומים הקרובים לרמת התפתחותו.

התערבות-שפה מתרחשת על פי הגישה הטבעית בדרך המדגישה את ההדדיות בתקשורת. היא מתבססת על יחסי הגומלין החברתיים בין הילד והמבוגר ובין הילד וילדים אחרים בבית ובגן, אשר מזמנים מגוון אפשרויות לשימוש בשפה. השיחה, ולא המשפט או המילה, היא על פי הגישה הטבעית היחידה המבנית הבסיסית בתהליך הקניית השפה. זאת ועוד, ההקשר הראשוני שבו לומדים ילדים שפה הוא ההקשר הזוגי: מטפל עיקרי-ילד. שפה היא חלק מחיי היום-יום וניתן להעשירה על ידי שיחות בנושאים שונים והמללה של פעולות אקראיות שבהן שותפים שניים או יותר.

הבית וגן הילדים מזמנים אירועי תקשורת רבים ומשמעותיים להעשרת השפה של ילדים. כאלה הם, למשל, שיחה סביב ספר או שיחה בעקבות אירוע של מריבה ומתן ביטוי מילולי לדרכים לפתרון המחלוקת. הורים וגננות יכולים להיעזר בעקרונות אלו ולהרחיב את הנושאים הקשורים באירועים שמזמנים חיי היום-יום לכדי שיחה. החיים מספקים הזדמנויות רבות להמליל את המתרחש. גם כאשר נדמה, כי הילד עדיין אינו מבין את המילים, יש ערך רב להמללה המופנית כלפי הילד ולשיום [naming] של הפעולות המתרחשות סביבו.חשוב שהורים ישוחחו עם ילדיהם במהלך ביצוע פעולות שגרתיות, כגון: האכלה, רחצה, הלבשה. כך למשל, ניתן ליישם עקרונות אלו לגילאי שנתיים-שלוש בעת שאופים עוגה עם הילד. אפשר ללוות את הפעולה על ידי שיחה על הפעולות הנעשות, האביזרים הרלוונטיים, החומרים שבשימוש וכד'. זאת נעשה תוך שימוש בשמות עצם ובפעלים, כגון: "לערבב את הקמח והביצה", "לסחוט את התפוז", "לחמם את התנור" ו"לאפות את העוגה". חשוב לציין, שפעולות משותפות כגון, אפיית עוגה או עריכת שולחן, יכולות להוות הזדמנות טובה לפתח שיחה נרחבת סביב ההתרחשויות.
על מנת שהתקשורת תהיה טובה יותר, על ההורה להקדיש זמן להתבוננות בילדו, גם כשאינו מתקשר אתו, על מנת לחוש טוב יותר את דרכי פעולתו של הילד ואת נטיות לבו. כאשר ההורה מגיב בחיוב לדברי הילד וממעט בהוראות ובביקורת הוא מעודד אותו להרבות בדיבור. שינוי זה בדרכי התקשורת של ההורים עם ילדיהם עשוי להביא לשינוי ברצון של הילד לתקשורת וביכולת הביטוי שלו.