דו לשוניות – מיתוסים, עובדות ומה שביניהם

מיתוס: דו-לשוניות יכולה לגרום לעיכוב שפתי ואף ללקות שפתית.

לא נכון. דו-לשוניות אינה גורמת לעיכוב שפתי. מחקרים שונים מראים שלדו לשוניות יש תרומה לגמישות וליכולת החשיבה ושהיא מהווה יתרון קוגניטיבי. כאשר לילד יש קושי שפתי סביר שהוא יופיע בשתי השפות, מאידך לילדים שאין להם קושי שפתי הדו-לשוניות לא תביא לקושי כזה.

מיתוס: ילדים דו-לשוניים מפיקים מילים ראשונות בגיל מאוחר.

לא נכון. ילדים דו-לשוניים יכולים להגיד מילים ראשונות בגיל מעט מאוחר אך עדיין בטווח הנורמה (בין 8 חודשים ל-15 חודשים). כשתינוק מנסה להפיק מילים צריך לשים לב באיזו שפה הוא מנסה להגיד וכמובן שנחשיב כמילה כל הפקה קבועה לאובייקט מסוים גם אם ההפקה אינה מילה שלמה/מדויקת.

מיתוס: אוצר המילים אצל ילדים דו-לשוניים הוא דל.

חשוב לזכור- ייתכן ובכל שפה אוצר המילים ייראה דל ביחס למצופה אך יש לבדוק את סך אוצר המילים בשתי השפות ולבדוק האם הסך הכללי מתאים למצופה בגיל. עם זאת, אוצר המילים בשפת הסביבה הוא אכן תחום שפתי שבו ייתכן ויהיה פער לאורך זמן (עד גיל ביה"ס) ביחס לילדים חד-לשוניים. במחקרים שנעשו על ילדים דו-לשוניים ללא קשיי שפה דוברי עברית (ברכישה סימולטנית) בגיל הגן נמצא אוצר מילים דל מהמצופה בעברית ביחס לילדים חד לשוניים בעוד שבשאר תחומי השפה שנבדקו יכולתם הייתה בהתאם לנורמות של ילדים חד-לשוניים. גם ברכישהעוקבת נמצא במחקרים כי לילדים לוקח בין 3 ל-6 שנים כדי להגיע לאוצר מילים הדומה לילדים חד-לשוניים. גורמים משפיעים הם כמה שנים הילד חשוף לשפת הסביבה ומה מידת החשיפה של הילד לשפת הסביבה (עברית).

מיתוס: ההורה הדו-לשוני חייב לדבר תמיד באותה השפה עם ילדו אחרת הילד יתבלבל.

בעבר היה נהוג להנחות את ההורים לדבר רק בשפה אחת- "הורה אחד שפה אחת", אך מסתבר שהנחייה זו אינה בהכרח תקשורתית וברת יישום, האם אמא דוברת רוסית שמביאה את ילדה לגן תדבר איתו ועם הגננת ברוסית? וודאי שלא. שפה היא גם תקשורת- בחירת המילים, האינטונציה, המורכבות ושאר מאפייני השפה אמורים להתאים לסיטואציה תקשורתית וכך גם הבחירה האם לדבר בשפת הסביבה או בשפת הבית. בנוסף במחקרים רבים נמצא אישוש להנחה כי המערכת השפתית במוח נפרדת כלומר- לכל שפה יש מערכת שפתית משלה. לפיכך ההמלצה העדכנית היא לשוחח עם הילד בהתאם להקשר כלומר לפי מה שנוח ומרגיש נכון וטבעי להורה ואין מניעה שהורה ידבר בשתי שפות.

מיתוס: במקרה של ילד לקוי שפה דו-לשונית יש לדבר בשפה אחת.

בעבר ההמלצה היתה שבמקרה של ילד הסובל מקושי שפתי יש לדבר עמו את שפת הסביבה (ולא את שפת הבית) כדי למנוע ממנו חשיפה לשפה נוספת שתבלבל ותקשה. אולם היום ידוע שדו-לשוניות אינה מבלבלת ואינה מקשה אפילו על ילד לקוי שפה וגם במקרים שקיים קושי שפתי לדו-לשוניות יש תרומה למישורים קוגניטיביים ושפתיים. מעבר לכך, לעיתים ההורה אינו יכול לדבר בצורה טבעית ונכונה בשפת הסביבה וחשוב לשמור על המסגרת המשפחתית ועל היכולת של הילד לתקשר עם הוריו ובנוסף חשוב שילד יקבל מודל תקין של שפה (ולא מודל שגוי).

מיתוס: אם ילד מערבב בין השפות זה מעיד על קושי ובלבול.

שימוש בשתי שפות באותה השיחה (נקרא גם code mixing או code switching) הינו חלק טבעי מדו-לשוניות ולפעמים אף מהווה סימן למומחיות שפתית כי זה מעיד על היכולת של הדובר להתאים את עצמו לשפה ולהקשר. תופעה זו הינה תופעה שטבעית מאוד גם למבוגרים ולכן הגיוני שנראה תופעה זו אצל ילדים. כל עוד תופעה זו מופיעה במינון נמוך זה לא מעיד על קושי.

מיתוס: "הילד נכנס לגן דובר עברית מתחילת השנה ועדיין לא מדבר עברית. הוא חייב טיפול אצל קלינאית תקשורת".

כפי שלא מצפים מתינוק שנולד שיידע לדבר תוך כמה חודשים כך לא סביר לצפות מילד שהחשיפה שלו לעברית התחילה רק במסגרת הגן, שיתחיל לדבר תוך כמה חודשים. במקרים של רכישה עוקבת ייתכן ולילד שאינו דובר עברית אלא את שפת הבית תהיה בהתחלה תקופה של שקט בגן שבה הוא לא ידבר כלל. חשוב לדעת שזהו שלב תקין (גם אם לא הכרחי) שיכול לארוך מספר חודשים וחשוב בשלב זהלעודד אינטראקציה חברתית של הילד עם ילדים נוספים.

בפעם הבאה ניתן מספר הנחיות כלליות להורים ומצבים היכולים להעיד על קושי שפתי המצריך בדיקה אצל קלינאית תקשורת.

במאמר הקודם דיברנו על מיתוסים שונים הנוגעים לדו-לשוניות. הזכרנו כי יש שני סוגי רכישה עיקריים – רכישה סימולטנית שבה שתי השפות- שפת הבית ושפת הסביבה נרכשות במקביל, ורכישה עוקבת שבה שפת הבית נרכשת ראשונה ולאחר גיל 3, כשהילד נכנס למסגרת חינוכית, הוא נחשף ולומד את שפת הסביבה- עברית.

אז מה מומלץ להורים לעשות ומה חשוב לזכור ולדעת?

אם אתם הורים דו-לשוניים דברו עם ילדכם בשפה שטבעית ונוחה לכם. שפה היא מעבר למילים- היא גם תרבות ודרך להעביר רגשות ומסרים נוספים, דברו בשפה שמרגישה לכם נכון וטבעית בהתאם להקשר.

במקרים של רכישה עוקבת, כלומר אם ילדכם שהה אתכם בבית ולמד את שפת הבית ונכנס בגיל שלוש לגן דובר עברית וזו החשיפה הראשונה שלו לעברית, יכול להיות שתהיה תקופה של כמה חודשים שבה הוא יהיה בגן בשקט ולא ידבר, זו תופעה תקינה. חשוב בשלב הזה להקפיד לייצר עבורו אינטראקציות חברתיות גם עם ילדים דוברי עברית בלבד. לאחר כמה חודשים צפוי שיתחיל להביע את עצמו דרך משפטים קפואים- משפטים ששומע בסביבתו. חשוב לזכור כי רק לאחר שנתיים של חשיפה משמעותית לעברית נצפה להפקת משפטים מורכבים ויצירתיים. לכן כל עוד רואים כי הילד מתקדם בשתי השפות לא נראה כי יש סיבה לדאגה.

יכולת השליטה בשפה נגזרת ממידת החשיפה- ככל שילד- וגם מבוגר, חשוף זמן רב יותר לשפה מסוימת ומשתמש בה יותר, השליטה באותה שפה תהיה טובה יותר (לכן תמיד בדו-לשוניות תהיה שפה אחת טובה יותר מהשנייה, נדיר למצוא דובר שמידת השליטה שלו בשתי השפות היא זהה). מתוך כך גם אפשר להסיק שלאורך החיים הדומיננטיות השפתית יכולה להשתנות בהתאם לשימוש השפתי שנעשה בכל שפה. לכן פעמים רבות רואים לאורך הילדות שבהדרגה מידת השליטה של הילד בשפת הבית פוחתת ומידת השליטה של הילד בעברית דווקא מתחזקת.

שיפור בשפה אחת יכול להביא לשיפור גם בשפה השנייה בעיקר בתחומים המשותפים לשתי השפות כמו למשל חוקים תחביריים (משפטים מחבורים, משפטי סיבה), רצפים (ימות השבוע) ועקרונות סמנטיים (הפכים, חרוזים וכו'). מכאן יוצא שהעשרה של סביבת הילד בשפה אחת תביא לשיפור גם בשפה השנייה ולכן הורים יכולים לקדם גם את שפת הסביבה –עברית, על ידי תשומה (input) שפתי בשפת הבית על ידי שימוש באוצר מילים מגוון, הקראת סיפורים, סיפור חוויות אישיות, תמלול רגשות וכו'.

אם חשוב לכם כהורים שילדכם יגיע לרמה גבוהה גם בשפת הבית כדאי להשתמש בשפת הבית למגוון מטרות ולא רק שימוש יומיומי לדוגמה – הקראת סיפורים, תכניות, גיוון נושאי השיח בבית, שמיעת שירים ובנוסף להקפיד על חשיפה לאוריינות במידת האפשר – כמו שבגן קיימת חשיפה לאוריינות על חפצים שונים גם כשילד עדיין לא קורא, כך גם בבית ניתן בהדרגה לחשוף לאוריינות בשפת הבית ובגיל ביה"ס לעודד קריאה.

מתי ייתכן וקיים קושי שפתי המצריך בדיקה?

אבני הדרך ההתפתחותיות מתייחסות גם לילדים דו-לשוניים, ייתכן שבמקרה של דו-לשוניות יופיע איחור קל אך עדיין מצופה שאבני הדרך ההתפתחותיות יהיו בטווח הנורמה. כך למשל אם ילד בגיל שנה וחצי עדיין לא מפיק מילים ראשונות ואם ילד בן שנתיים עדיין אינו מפיק צירופים זה מצב שמומלץ לבדוק אותו.

במקרה של לקות שפה הקושי בא לידי ביטוי בשתי השפות זאת בניגוד למצב שבו בשפה אחת התפקוד מתאים למצופה ובשפה אחרת יש פער שאז סביר להניח שאין קושי אלא פער המתאים לדו-לשוניות (כלומר חשיפה לא מספקת בשפה הפחות דומיננטית).

אם קצב ההתקדמות בשתי השפות איטי מאוד, או אם אין התקדמות מספקת זה מצב שיכול להעיד על קושי שפתי.

בכתבה הקודמת הזכרנו את התופעה שבה עוברים בין השפות (הדובר מתחיל משפט בשפה אחת ומסיים בשניה) והסברנו שזו תופעה תקינה וטבעית יחד עם זאת אם זה קורה בתדירות מאוד גבוהה ואם לא נשמרים כללים שפתיים תוך כדי המעבר זה יכול להעיד על קושי שפתי.

אם ילד מתקשה להביע את עצמו- לספר חוויות בהתאם למצופה, מתקשה בשליפת מילים, ייתכן ויש קושי שפתי וכדאי לבדוק זאת.